למה החלטתי לצלם חתונות

כבר משחר ילדותי החזקתי מצלמה ביד. בכתה ד’ אני זוכרת שיצאנו לטיול שנתי בבית ספר, לקחתי פילם של 36 תמונות, שמצלמת האולימפוס של אמא שלי היתה מכפילה את הנגטיב ל 72 תמונות. טירוף. איך אפשר לצלם 72 תמונות?….אז לא סיימתי את הפילם, וכל כמה שבועות הייתי לוקחת אותה ומצלמת עוד כמה תמונות. האכזבה הגדולה הגיעה כשהפילם לא הצליח להתפתח. מסתר שפג התוקף שלו. כך בעצם התחלתי לצלם. פתאום הבנתי את המשמעות של זמן..התחלתי לצלם נגטיב ותוך חודש כבר הייתי רצה לפתח אותו. ביום שהשתחררתי מצהל אומנם חלמתי על הודו אבל לפני כן תחנה ראשונה היה כשעצרתי בתל אביב לקנות מגדל ואת כל חומרי הפיתוח. בעל החנות הסביר לי איך ליצור חדר חושך בכל החומרים שקניתי ולא אשכח איך סחבתי ערמת ציוד לבד בקו 66 מהאוטובוס ואחר כך ברגל הביתה. בהחלט תקופת הדינוזאורים. משעשע לחשוב שכל כך רציתי לסוע להודו לראות מהו עולם שלישי כשבעצם בעיני הילדים שלי זה לא כזה הבדל, הודו..החיים בשנות ה 90 של המאה הקודמת נשמעים בדיוק אותו הדבר. ואז נסעתי להודו, שחזרתי בנות הדודות שלי התפרקו על תמונה של עטיפות ארטיק שצילמתי על הרצפה המזוהמת. הן אמרו לי תשמעי יש לך את זה, ואני חשבתי על זה. אבא אמר תהי צלמת חתונות, אני כל כך נפגעתי, למה צלמת חתונות אם אני יכולה להיות צלמת של נשיונל ג’אוגרפיק.

כעבור מספר שנים התחתנתי. צילום בזמנו היה לטעמי מביך, צלם שרודף אחריך כל הערב ומביים אירועים. לא רציתי שמישהו יתיישב לי על הזנב, ידעתי שאם יהיה צלם אמיתי עם תמונות מכוערות אני אתבאס. אז הבאתי חבר, חסר ניסיון בתחום החתונות אבל אומן בנפשו….ואולי פה עשיתי טעות. לא היתה לי תמונה אחת של סבא שלי, של המשפחה ושל שאר ה 300 איש האחרים בחתונה. היתה לי רחבת ריקודים של שלושים חברי השיכורים ושם המזכרת הסתיימה. ואז הבנתי משהו… הבנתי מה בעצם צריך לצלם בחתונה, מה חשוב, מה אני הייתי רוצה שיהיה לי ולא יכלתי לומר מחוסר ניסיון..זו הפעם הראשונה שהתחתנתי מה לעשות…..אז פתחתי את רגעים מנצחים. אני זוכרת שביום שפרסמתי במתחתנים התקשר לקוח וסגר דרך הטלפון. נשארתי המומה. אבל איך אומרים ככה התחלתי..דבר הוביל לדבר..מצאתי את עצמי בהריון בחודש תשיעי, זזה מחתונה לחתונה ומשתדלת לתת לזוגות שלי אוצרות. 

ילדתי. חזרתי. מוצאת את עצמי עם תינוק קטן שצריך אותי ואני תוך חודש נעדרת לו לילות שלמים, זה בסדר אל חשש הוא אהב ממש להיות עם סבתא, שפינקה אותו בשוקולדים וזה קורה עד עצם היום הזה. ואז כולם אמרו לי, תשמעי זו לא עבודה לאשה. את חיייבת למצוא עבודה נורמאלית. ואז הבנתי שכולם לא באמת 

שפויים ואולי צריך פשוט לא להקשיב לאף אחד, רק לעצמך

Using Format