רק דגמתי 4 לוקיישנים

מכירה את זה שלפני החתונה המוח שלך מתחיל לעבוד בצורה מעט שונה? ככלה ייתכן ונדמה לך שהזמן עוצר מלכת, שאין כזה דבר שנקרא פקקים בכביש ושהכל מתוזמן כמו לוח שעונים מדוייק תוצרת שוויץ אבל מיוצר בישראל

הכירו את הכלה שיושבת לפני החתונה ודוגמת 4 לוקיישנים שונים על המחשב..קללל. בא לי להצטלם במדבר ובעיר העתיקה, בשדה ירוק, אולי נווה צדק? אבל בטוח חובה!! בים בשקיעה למרות שהאורחים באולם, למי אכפת מהאורחים, יש להם אוכל, שיאכלו אחד את השני מבחינתי. אני רוצה תמונות יפות

אז על מנת לעשות סדר בבלאגן הרשו לי לייעץ, ושוב אלו עצות רוויות נסיון, כמובן שאנחנו הצלמים לרוב נזרום אתכם על הבקשות כל עוד יש בהם הגיון

וההגיון נועד להציל את עצמכם מעצמכם, או מהדגימה הקלילה שנעשתה על המחשב

שווה לבחור לוקיישן אחד, שניים גג. אם זה לוקיישן אחד שיהיה רווי בטבע, בצל, שדה פתוח וחורש, אם מדובר בשני לוקיישנים עדיף שיהיו שונים אחד מהשני, מתוזמנים בוויז לפני החתונה על מנת לדעת כמה זמן באמת יקח לנוע מנקודה לנקודה. רוצה טיול שנתי? מציעה לך לעשות זאת אחרי החתונה

היום הזה הוא מלא ריגושים, ממליצה לרבות נחת, להצטלם בכיף

 והעיקר לשמוח. ששמחים ולא לחוצים רואים את זה בתמונות. וזה מה שאתם תזכרו לנצח. איך הקמנו מסיבה בשדה חרוש..איך היה זמן לפתוח שמפניה ולצחוק ואפילו שנייה לקחת אויר ולנשום 


צלמי צלמי

צלמי צלמי אומר לי אחד המוזמנים. אני עומדת מולו ומצלמת רצף של 3 תמונות מהירות עם המצלמה הסופר מהירה שלי. מה זהו? הוא שואל אותי? אני עונה לו כן.. התמונות יצאו טוב ויש מספיק. לא לא צלמי עוד. אני עומדת הלומה ולוחצת עוד 2 תמונות. הוא נראה מרוצה חלקית, מבחינתו הוא עכשיו בא להפיק פורטרט אישי על חשבון החתן והכלה. ברקע הכלה קוראת לי לצילום שלה עם חברות ואותו אורח לא מוותר. אז רק עוד אחת. אני לוקחת אויר יורה את אותה תמונה בפעם השישית, באותה הפוזה בדיוק והולכת לשמח את הכלה שלי

אנשים. מה קורה לנו? עם השנים צילום הפך לנזיל, חסר אישיות והכי חמור חסר הערכה. אומנם אנחנו חיים בעידן דיגיטלי שמאפשר לירות תמונות בקצב מסחרר אבל מה זה נותן שיש מיליון תמונות שנראות בדיוק אותו הדבר. לאחרונה החלטתי לשנות את גישת המצלמים מלא תמונות בלי לחשוב ובמקום זאת החלטתי  להתחיל להפחית את הפריימים על מנת ליצור תמונות הרבה יותר טובות ומדוייקות. אותו אורח רחוק שבקושי הכלה מכירה הולך לתקוע אותה עם סט תמונות שלו  לכל החיים שמן הסתם לא יזכה לראותם לעולם. בשביל מה

אני חושבת שבעולם הזה אנחנו צריכים קצת שינוי. לרצות מעט ולקבל הרבה. 


למי יותר כואב לאמא של החתן או אבא של הכלה

תמיד יש צד בחתונה ששמח פיצוצים וצד שהוא קצת מעורער נפשית. עד כה בחיים הייתי בטוחה שהצד המעורער הוא אמא של החתן. לאבא של החתן ממש לא משנה מה קורה. הוא רוצה להגיע לחתונה, כמה שיותר מאוחר אם אפשר ולזוז כשזה נגמר. כשאני שואלת אותו עם המצלמה מה יש לך לומר? היתה חתונה מרגשת הוא חושב לעצמו אבל יאללה שיתאפסו על עצמם עם טונות ההוצאות ושיצאו לחיים האמיתיים. לאמא של החתן קשה רגשית. היא נפרדת מהבן שלה באופן סופי והיא יודעת שיש סיכוי אדיר שלא בהכרח תזכה לראות את הנכדים העתידיים. היא יודעת שהיא תדע אחרונה אם הכלה שלה תהיה בהריון ושאחוזי הכניסה שלה לבית יהיו נמוכים

מסתבר.. ורק לאחרונה אחרי 14 שנות צילום גיליתי שלאבא של הכלה קשה באותה המידה. הוא מרגיש שהיא נחטפת לו מתחת לידיים על ידי גבר אחר . חשש רציני מאוד לשטפונות בנגב וכמה שטפונות יש בנגב כבר

אני לא יודעת מי יותר בהיי אמא של הכלה או הכלה עצמה. אבל דעו שלמדתי שעל מנת להשכין שלום בחתונה, אמא של החתן, אצלי את בדיוק באותו המקום ואחרי שהכרנו את משפחת הכלה בצהריים ובנינו מערכת יחסים לחיים אני משתדלת להעניק לך חוויה של תשומת לב. כל מה שאני צריכה זה שתבלי מספיק זמן ברחבה ותרקדי עם הכלה כל הערב גם אם הרגליים שלך שבורות מהעקבים. תביאי זוג נוסף ואפילו נעלי ספורט כדי לשדר אני כאן ואני עפה ואני מתה על אמא של הכלה. גם אם קצת קשה לך. את בונה את עתידך עם הכלה והמצלמה

לגבי הנכדים בעתיד..כבר מעבר לשליטתי

רק יכולה להוסיף שאחרי שלושה אחים שלי שהתחתנו גם אנחנו הרגשנו מודחים מהחתונה. מסקנה מתבקשת - השתדלו לייצר יותר בנות. הרבה יותר משתלם ליום הגדול  

Using Format