החתונה הכי מיוחדת שראיתי בחיים

יש מחשבות שעולות אצל כל בני האדם. כולם תמיד רוצים לדעת שהיה להם את האירוע הכי מיוחד אבר און ארף , ברור, השקענו מלא מחשבה, כסף, ריבים, עצבים, דמעות, ויכוחים, ועכשיו אנחנו רוצים אישור שכל הבחירות שלנו היו שוות

את מי הכי נכון לשאול? את הצלמים, הרי הם נושפים בעורפם של החתן והכלה כל היום, עדים למאות חתונות

ואז מגיעה השאלה “נו איך היה? נכון שהיה הכי מיוחד בעולם?” ואז מגיעה התשובה

ברור שהיה מיוחד, היה גם מרגש, היו לי צמרמורות בחופה, המוסיקה היתה סוף

הכלה מיד תוסיף - את בטח אומרת את זה לכולם

רגע..מעליב… אבל. חשוב לי לציין שאני לא אומרת אף פעם סתם מילים כדי לרצות

בכללי, כל חתונה היא הכי מרגשת והכי מיוחדת

עצם זה שחשפתם רגשות מול עדת מעריצים שלכם כבר הופך הכל למיוחד

עצם העובדה שהעיניים שלכם נצצו והלבבות חייכו

עצם העובדה שכולם התלבשו כל כך יפה ומושקע

איך זה בכלל יכול להיות לא הכי מוש אבר

אז דעו לכם שאנחנו מתרגשים. והכי חשוב לי לציין, העבודה הזו של לצלם ולהעניק היא לא עבודה

היא שירות והשירות הזה נועד להוציא אתכם הכי טוב שאפשר

למסגר את הרגשות של כולם לתוך תמונות רוויות באופי

והכל נעשה באהבה, הן למקצוע שבחרנו שהוא לשמח ולתעד את הרגע הכי חשוב בחייכם

והם לחדוות הצילום הממכרת

אוהבת את כולם

ובאמת שאני תמיד תמיד באה הכי להנות בעולמות


בתמונה: החתן והכלה הכי מאושרים באדם


יש לך פטרוזיליה בשיניים

אני נמצאת בצילומי משפחות שעה לפני שהחתונה מתחילה. פתאום אאוט אוף נוור מגיחה איזו דודה שלאף אחד לא ממש אכפת ממנה, הכלה אומרת לי “נפנפי אותה, נשבר שהיא תמיד נדחפת”, אני כבר מבינה שיש פה חשש למצטלמת סדרתית. היא הקדימה כי חשוב לה שיהיו לה תמונות עם כל אחד ואחד מהנכדים שלה. אני מסבירה לה שאני קודם חייבת עוד לצלם את משפחת החתן לפני שאנחנו מתחילים להתפרק על המצלמה ולפני שאחטוף כרטיס אדום מאמא של החתן. ואז אני ברגע מחליטה שאתן לה סיפוק קטן, בסדר תמונה אחת ותחזרי לדבר איתי בקבלת פנים. איכשהו אני יוצאת בזה שהיא מתרצה וחוזרת לצלם את השבט שאני חייבת להכיר בקפידה. הרי מה יותר חשוב ממשפחה מדרגה ראשונה

הדודה עומדת בצד, היא לא מורידה ממני את העיניים, תוך כדי היא מורידה כבר צלחת רביעית של בורגול עם חתיכות פטרוזיליה שאני מים בקושי הצלחתי לקחת

בשנייה שאני משחררת את משפחת החתן היא דופקת לי על הגב, סליחה זה היה עדין, היא תופסת לי חזק את הזרוע ומתחילה להוליך אותי ולערוך היכרות עם כל הנכדים שלה “אלה האנשים הכי חשובים בחתונה” היא קובעת. אני תופסת פוזיציה, מכוונת פוקוס, מבקשת מכולם לחייך ואז שהדודה פותחת את הפה שורה של פטרוזיליה מכסה את כל שיניה. עכשיו קונפליקט מה עושים? מעירים לה, לא מעירים לה, היא גם ככה כבר חמה עלי והכלה מסתכלת עלי מהצד השני עם מבט של אם תתני לה עוד דקה של תשומת לב אני לא אחייה עם זה בשלום. גיוועלט

למזלי עוברת אחת המוזמנות ובלי להתבלבל אומרת לה: דודה, יש לך מלא עשב בשיניים

אני שואלת את עצמי 2 שאלות מרכזיות. אחד זה למה להדחף לאירוע ששייך לך רק בעקיפין ושנית מי השף האכזר הזה שגורם לאנשים להסתובב ערב שלם עם אודם, שמלה מושקעת, עקבים וירוק בשיניים


רק דגמתי 4 לוקיישנים

מכירה את זה שלפני החתונה המוח שלך מתחיל לעבוד בצורה מעט שונה? ככלה ייתכן ונדמה לך שהזמן עוצר מלכת, שאין כזה דבר שנקרא פקקים בכביש ושהכל מתוזמן כמו לוח שעונים מדוייק תוצרת שוויץ אבל מיוצר בישראל

הכירו את הכלה שיושבת לפני החתונה ודוגמת 4 לוקיישנים שונים על המחשב..קללל. בא לי להצטלם במדבר ובעיר העתיקה, בשדה ירוק, אולי נווה צדק? אבל בטוח חובה!! בים בשקיעה למרות שהאורחים באולם, למי אכפת מהאורחים, יש להם אוכל, שיאכלו אחד את השני מבחינתי. אני רוצה תמונות יפות

אז על מנת לעשות סדר בבלאגן הרשו לי לייעץ, ושוב אלו עצות רוויות נסיון, כמובן שאנחנו הצלמים לרוב נזרום אתכם על הבקשות כל עוד יש בהם הגיון

וההגיון נועד להציל את עצמכם מעצמכם, או מהדגימה הקלילה שנעשתה על המחשב

שווה לבחור לוקיישן אחד, שניים גג. אם זה לוקיישן אחד שיהיה רווי בטבע, בצל, שדה פתוח וחורש, אם מדובר בשני לוקיישנים עדיף שיהיו שונים אחד מהשני, מתוזמנים בוויז לפני החתונה על מנת לדעת כמה זמן באמת יקח לנוע מנקודה לנקודה. רוצה טיול שנתי? מציעה לך לעשות זאת אחרי החתונה

היום הזה הוא מלא ריגושים, ממליצה לרבות נחת, להצטלם בכיף

 והעיקר לשמוח. ששמחים ולא לחוצים רואים את זה בתמונות. וזה מה שאתם תזכרו לנצח. איך הקמנו מסיבה בשדה חרוש..איך היה זמן לפתוח שמפניה ולצחוק ואפילו שנייה לקחת אויר ולנשום 

Using Format