יש לך פטרוזיליה בשיניים

אני נמצאת בצילומי משפחות שעה לפני שהחתונה מתחילה. פתאום אאוט אוף נוור מגיחה איזו דודה שלאף אחד לא ממש אכפת ממנה, הכלה אומרת לי “נפנפי אותה, נשבר שהיא תמיד נדחפת”, אני כבר מבינה שיש פה חשש למצטלמת סדרתית. היא הקדימה כי חשוב לה שיהיו לה תמונות עם כל אחד ואחד מהנכדים שלה. אני מסבירה לה שאני קודם חייבת עוד לצלם את משפחת החתן לפני שאנחנו מתחילים להתפרק על המצלמה ולפני שאחטוף כרטיס אדום מאמא של החתן. ואז אני ברגע מחליטה שאתן לה סיפוק קטן, בסדר תמונה אחת ותחזרי לדבר איתי בקבלת פנים. איכשהו אני יוצאת בזה שהיא מתרצה וחוזרת לצלם את השבט שאני חייבת להכיר בקפידה. הרי מה יותר חשוב ממשפחה מדרגה ראשונה

הדודה עומדת בצד, היא לא מורידה ממני את העיניים, תוך כדי היא מורידה כבר צלחת רביעית של בורגול עם חתיכות פטרוזיליה שאני מים בקושי הצלחתי לקחת

בשנייה שאני משחררת את משפחת החתן היא דופקת לי על הגב, סליחה זה היה עדין, היא תופסת לי חזק את הזרוע ומתחילה להוליך אותי ולערוך היכרות עם כל הנכדים שלה “אלה האנשים הכי חשובים בחתונה” היא קובעת. אני תופסת פוזיציה, מכוונת פוקוס, מבקשת מכולם לחייך ואז שהדודה פותחת את הפה שורה של פטרוזיליה מכסה את כל שיניה. עכשיו קונפליקט מה עושים? מעירים לה, לא מעירים לה, היא גם ככה כבר חמה עלי והכלה מסתכלת עלי מהצד השני עם מבט של אם תתני לה עוד דקה של תשומת לב אני לא אחייה עם זה בשלום. גיוועלט

למזלי עוברת אחת המוזמנות ובלי להתבלבל אומרת לה: דודה, יש לך מלא עשב בשיניים

אני שואלת את עצמי 2 שאלות מרכזיות. אחד זה למה להדחף לאירוע ששייך לך רק בעקיפין ושנית מי השף האכזר הזה שגורם לאנשים להסתובב ערב שלם עם אודם, שמלה מושקעת, עקבים וירוק בשיניים

Using Format