החתן לא הצליח לשבור את הכוס

אז מה המצב חתן

יש איזה עניין בחתונה של הצגת הזכריות לעיני כל, הרי היא שבירת הכוס. מה לדעתכם קורה שחתן לא מצליח לשבור את הכוס בפעם אחר פעם, אילו תחושות מתעוררות לו בפנים כשהוא מנסה פעם אחר פעם לשבור את הכוס והכוס איננה נשברת. מה זה מעיד על האופי שלו אומרת הכלה לעצמה. יו כולם עומדים ומסתכלים, רואים את הגבר שבחרתי לעצמי לא מצליח במטלה אחת פשוטה

אוקי אז ראשית אין להלחץ. רבים הם החתנים שלא מצליחים לשבור את הכוס. זה באותו הרגע נראה כמו חלום בלהות. אתה כבר בטוח שמה שלא תעשה היא לא תשבר. אתה עומד להשבר

אולי מה שינחם אותך שהדבר הזה אומנם לא שיא הנפיצות אבל הוא קורה שעושים מספר טעויות קטנות. על מנת שהדבר לא יתרחש ניתן לפתור את זה על ידי מחשבה מקדימה

עצה ראשונה- אל תבחרו את הכוס הכי עבה בחנות. להפך. קחו כוס דקה. היא אמורה להשבר

עצה שניה- מעבר לנייר כסף בטח אל תניילנו אותה

עצה שלישית- אל תהיה מתוסכל. בזכות המאורע הזה אנשים יזכרו את האירוע הזה לכל החיים

עצה רביעית- תאשים את הכוס. הכי בטוח והכי אחראי. אלוקים לפעמים יוצא לפרסומות של הרגע האחרון אבל הוא בטוח איתך

עובדה שבסופו של דבר הצלחת

עצה חמישית- אומנם הכלה עסוקה בלב כל ההכנות אבל אני במקום החתן הייתי מתרגלת



החתונה הכי מיוחדת שראיתי בחיים

יש מחשבות שעולות אצל כל בני האדם. כולם תמיד רוצים לדעת שהיה להם את האירוע הכי מיוחד אבר און ארף , ברור, השקענו מלא מחשבה, כסף, ריבים, עצבים, דמעות, ויכוחים, ועכשיו אנחנו רוצים אישור שכל הבחירות שלנו היו שוות

את מי הכי נכון לשאול? את הצלמים, הרי הם נושפים בעורפם של החתן והכלה כל היום, עדים למאות חתונות

ואז מגיעה השאלה “נו איך היה? נכון שהיה הכי מיוחד בעולם?” ואז מגיעה התשובה

ברור שהיה מיוחד, היה גם מרגש, היו לי צמרמורות בחופה, המוסיקה היתה סוף

הכלה מיד תוסיף - את בטח אומרת את זה לכולם

רגע..מעליב… אבל. חשוב לי לציין שאני לא אומרת אף פעם סתם מילים כדי לרצות

בכללי, כל חתונה היא הכי מרגשת והכי מיוחדת

עצם זה שחשפתם רגשות מול עדת מעריצים שלכם כבר הופך הכל למיוחד

עצם העובדה שהעיניים שלכם נצצו והלבבות חייכו

עצם העובדה שכולם התלבשו כל כך יפה ומושקע

איך זה בכלל יכול להיות לא הכי מוש אבר

אז דעו לכם שאנחנו מתרגשים. והכי חשוב לי לציין, העבודה הזו של לצלם ולהעניק היא לא עבודה

היא שירות והשירות הזה נועד להוציא אתכם הכי טוב שאפשר

למסגר את הרגשות של כולם לתוך תמונות רוויות באופי

והכל נעשה באהבה, הן למקצוע שבחרנו שהוא לשמח ולתעד את הרגע הכי חשוב בחייכם

והם לחדוות הצילום הממכרת

אוהבת את כולם

ובאמת שאני תמיד תמיד באה הכי להנות בעולמות


בתמונה: החתן והכלה הכי מאושרים באדם


יש לך פטרוזיליה בשיניים

אני נמצאת בצילומי משפחות שעה לפני שהחתונה מתחילה. פתאום אאוט אוף נוור מגיחה איזו דודה שלאף אחד לא ממש אכפת ממנה, הכלה אומרת לי “נפנפי אותה, נשבר שהיא תמיד נדחפת”, אני כבר מבינה שיש פה חשש למצטלמת סדרתית. היא הקדימה כי חשוב לה שיהיו לה תמונות עם כל אחד ואחד מהנכדים שלה. אני מסבירה לה שאני קודם חייבת עוד לצלם את משפחת החתן לפני שאנחנו מתחילים להתפרק על המצלמה ולפני שאחטוף כרטיס אדום מאמא של החתן. ואז אני ברגע מחליטה שאתן לה סיפוק קטן, בסדר תמונה אחת ותחזרי לדבר איתי בקבלת פנים. איכשהו אני יוצאת בזה שהיא מתרצה וחוזרת לצלם את השבט שאני חייבת להכיר בקפידה. הרי מה יותר חשוב ממשפחה מדרגה ראשונה

הדודה עומדת בצד, היא לא מורידה ממני את העיניים, תוך כדי היא מורידה כבר צלחת רביעית של בורגול עם חתיכות פטרוזיליה שאני מים בקושי הצלחתי לקחת

בשנייה שאני משחררת את משפחת החתן היא דופקת לי על הגב, סליחה זה היה עדין, היא תופסת לי חזק את הזרוע ומתחילה להוליך אותי ולערוך היכרות עם כל הנכדים שלה “אלה האנשים הכי חשובים בחתונה” היא קובעת. אני תופסת פוזיציה, מכוונת פוקוס, מבקשת מכולם לחייך ואז שהדודה פותחת את הפה שורה של פטרוזיליה מכסה את כל שיניה. עכשיו קונפליקט מה עושים? מעירים לה, לא מעירים לה, היא גם ככה כבר חמה עלי והכלה מסתכלת עלי מהצד השני עם מבט של אם תתני לה עוד דקה של תשומת לב אני לא אחייה עם זה בשלום. גיוועלט

למזלי עוברת אחת המוזמנות ובלי להתבלבל אומרת לה: דודה, יש לך מלא עשב בשיניים

אני שואלת את עצמי 2 שאלות מרכזיות. אחד זה למה להדחף לאירוע ששייך לך רק בעקיפין ושנית מי השף האכזר הזה שגורם לאנשים להסתובב ערב שלם עם אודם, שמלה מושקעת, עקבים וירוק בשיניים

Using Format